images loaded: 0 / 0
Please, wait:
we are loading…

היום היפה בחיי

את הצגת הבובות 'היום היפה בחיי' של נעה אריאל הקפדתי שלא לראות.

פחדתי.
פחדתי ממש.
ידעתי שמדובר בהצגה שעוסקת בנשים מוכות ובזיהוי מוקדם של גבר מכה, וחששתי מאוד.
את עולם הנשים המוכות יצא לי להכיר לפני שנים רבות דרך קרובת משפחה, וגם את התהליך שקדם לאותם נישואים קשים וכואבים. שמעתי מאז על ההצגה באינספור הזדמנויות, שמעתי התרשמות של נשים מבוגרות ובחורות צעירות, אבל את ההצגה לא ראיתי. למעשה התרחקתי מכל מה שעלול לעורר את הסיפורים הישנים ששמעתי מקרובתי ואת התמונות שזכרתי מאז. אבל מרגע שהחלטנו לראיין את נעה, ודווקא בשל חשיבות הנושא, החלטתי שאני נכנסת לזה עם כל הפתיחות והאומץ האפשריים.

למזלי, נעה גרה ביצהר. יצהר המוכרת כל כך מהטלוויזיה, מהכתבות השונות על אותו 'ימין קיצוני' מאיים ומפחיד. יצהר הרחוקה כל כך מהקונצנזוס הישראלי, והתדמית היצהרית הרחוקה כל כך מהמציאות המקומית. פתחנו את היום בנוף המרהיב שנשקף משכונתה של נעה, מהמקום הפסטורלי והנעים הזה שפתח את הלב ואת החשיבה על המקום ועל האנשים. משם פנינו אל סלון ביתה. הכנו יחד אלפחורס, וכך גילינו גם את הקשר הארגנטינאי שבינינו. תמיד תענוג למצוא אחות לשפת האם.

רק בשעת ערב התפנינו לדבר על הדבר האמיתי. על הנושא הקשה הזה של נשים מוכות. נעה לא הכירה את הנושא מקרוב, או לפחות כך חשבה. היא התמסרה לנושא כי ביקשו ממנה לטפל בו. אחרי שחקרה את הסוגיה לצורך הכנת ההצגה, ואחרי שהציגה עם הבובות הנפלאות שלה עשרות פעמים, היא כבר מסוגלת לזהות בעצמה את המועדות לפורענות, וגם את המועדים.

כל עוד השיחה קלחה בינינו, התקדמנו בחיוך ובהבנה מלאה ונעימה. אבל בסופו של דבר הבובות יצאו מהמזוודה. ופחדתי. פחדתי להסתכל על הבובה של הגבר המכה בעיניים, פחדתי להסתכל על האישה המוכה, אבל הכי פחדתי להסתכל על הבובה של הנערה הצעירה, התמה, שבאה ללמוד את הדברים ולנסות להבין מה היה שם, מה הסוד המשפחתי הנורא שהיא נחשפת אליו.
הבטתי בה וראיתי את קרובת המשפחה שלי. אותו התום, אותן השאלות, אותו ניסיון להבין מה קורה פה בעצם.
רק שהקרובה שלי לא הייתה צופה מהצד, היא הייתה הקורבן.
היא לא הייתה דמות בהצגת תיאטרון בובות. אלה היו החיים האמיתיים שלה.
חשבתי עליה והגרון נחנק.
כשעצרנו רגע את הצילומים לצורך טיפול במצלמות, הלכתי הצדה להיות קצת לבד עם הדמעות שלי. לנעה לא אמרתי דבר עד לסיום הצילומים.

בסופו של דבר להצגה היה סוף טוב.
גם לסיפור הפרטי של קרובת המשפחה שלי.


יש סוף טוב / מתוך: רוח נשית נעה אריאל

 

תגובות